הטיול בדרום-מערב רומניה
אורביצה ובנאט המונטן (Oravitza, Banat Montan)
המשכנו לנסוע על כביש החוף שליד הנהר הגדול - הדנובה עד שהגענו לכפר קטן הקרוי ברזסקה (Berzasca), שם השתכנו בפנסיון הנפלא 'אקטרינה'. בבוקר למחרת קמנו לנוף המקסים של הדנובה שבה השתקפו הגבעות הירוקות שמעבר לגבול, בסרביה.
מבט על הדנובה מהמרפסת בפנסיון...
מבט נוסף על הדנובה...
ארוחת בוקר בפנסיון...
הרחוב הראשי בכפר ברזסקה...
מבט על הדנובה לאחר השקיעה...
לאחר ארוחת בוקר דשנה, נסענו לעיירה הציורית אורביצה, אליה הגענו לאט, לאט בכביש דו-סיטרי צר אשר מתפתל בין השדות וכמו שאומרים כאילו הזמן עמד מלכת. הנהג הישראלי הרגיל לכבישים מהירים צריך להתרגל לכבישים הצרים האלה ולא רק באולטניה ובבנאט המונטן אלא גם באזורים אחרים ברומניה. הנהג נדרש לנסוע במהירות ממוצעת נמוכה, לרוב כ- 60 קמ"ש. קיים יתרון מסוים גם לנסיעה במהירות נמוכה בה ניתן לראות ולהתרשם מהמקומות הכי אוטנתים של רומניה, כגון הכפרים, היערות והשדות.
בבוסטן עצי פרי בדרך לאורביצה...
סלפי בדרך לאורביצה...
הגענו לתחנת הרכבת של אורביצה ולאחר שהתענגנו בטעמו של הלנגוש העשוי בשמן רותח כמו הסופגניות, עלינו לרכבת הררית הנוסעת אט, אט, אל היישוב אנינה (Anina). נסענו ברכבת בין הגבעות המיוערות ומנהרות למכביר, כאשר איש עצבני הכועס על אשתו, התחיל לצעוק עלינו כי אנחנו היהודים צריכים להפסיק להרעיש. כל זה קרה עד שנכנסו לקרון עוד רומנים עם קבוצת ילדים שהרעישו הזק (אנחנו בכלל לא עשינו רעש אך כנראה הפריעה לו השיחה שלנו בעברית) עד שהאנטישמי עם אשתו ביחד, נאלצו לעבור לקרון אחר, כך שברוך שפטרנו מהם.
תחנת הרכבת באורביצה...
הרכבת לאנינה...
מבט מהרכבת בדרך לאנינה...
בהגעתינו לאנינה, הפתיעו אותנו עם קבלת פנים מיוחדת, עם תזמורת של נערות ונערים מקומיים שניגנו בקצב, מנגינות עממיות. כנראה, שכך זה ברומניה של היום, מצד אחד האנטישמי המרגיז ומצד שני נוער שמקבל את התיירים בצורה יפה ונעימה.
תזמורת הנוער של אנינה...
תמונת אלבום היסטורית של הרכבת לאנינה...
המשרוקית של הקונדוקטור (Conductor) ברכבת...
חזרנו עם אותה רכבת לאורביצה והמשכנו לסייר בעיירה. ביקרנו במקום מיוחד ומפתיע, התיאטרון העתיק של העיירה, בעל הארכיטקטורה האוסטרית של המאה ה- 19 ואשר שירת את התושבים עם מחזות שהוצגו במיוחד בתקופתו של הקיסר פראנץ-יוסף והקייסרית סיסי. בתקופתו של הקייסר פראנץ-יוסף יהדות בנאט ואולטניה פרחה וחיו חיים יחסית די טובים ביחס למה שהיה באותם חבלי ארץ לאחר מותו. התיאטרון העתיק הרשים עם כל הפתוחים המוזהבים, עם הכסאות המרופדים ועם 'הלוזי'ה' המפוארת של הקייסרות.
התיאטרון העתיק באורביצה על שמו של מיהאי אמינסקו, המשורר הלאומי...
 |
הבמה... |
בהקשבה לתיאור של המדריך הרומני...
המנורה המיוחדת במרכז התקרה...
אולם הכניסה לזכרו של המשורר הלאומי הרומני מיחאי אמינסקו. הוא
שימש בצעירותו, שהיה בן 18, בתפקיד 'הלוחש' בעת הופעת שחקני התאטרון על
הבמה והיו שוכחחים את מילות המחזה...
הופעות חדשות בתיאטרון המתוכננות לחודש אוגוסט 2016....
מבט על התקרה עם הפתוחים המוזהבים וגם 'הלוזי'ה' של הקייסרות האוסטרית במרכז...
הכסא המרופד כפי שהיה במקור באולם התיאטרון...
המדריך הרומני בשם לורין, הוביל אותנו מהתיאטרון למוזיאון של בית מרקחת היסטורי אשר היה שייך למשפחה של רוקחים יהודים שהגיעו לאורביצה מגרמניה. בסופו של דבר, גם יהודים אלה נפגעו בתקופת השואה של מלחמת העולם השניה והבית מרקחת נשאר ללא שינוי כעדות עילמת של אותם הימים.
המדריך הרומני המשיך להוביל אותנו דרך הרחוב הראשי עד למקום שבו ייצרו מטבעות כגון קרויצרים אוסטרים וגם הדפיסו כסף ומניות מכל הסוגים הנהוגים בקייסרות האוסטרית.
בכניסה לבית המרקחת ההיסטורי באורביצה...
השלט שמזכיר את משפחת הרוקחים היהודים בשם Knoblaugh שפירושו 'שום' בגרמנית...
מבט על החלק הפנימי של בית המרקחת...
הקופה הרושמת של בית המרקחת...
במוזיאון המטבעות והדפסת הכסף...
צי'ק של חברה יהדית מקומית בשם 'יצחק הירש ובנו'...
כסף ומניות מודפסות...
מטבעות מתקופת קרול הראשון - מלך רומניה...
בסיום הסיור התיישבנו במסעדת 'קראש' (Caras) ונהננו מהמטעמים המקומיים. בסיום הארוחה נתקלנו באנטישמי נוסף שלא יכול היה להתאפק ושמע את שיחתי עם אבי על העיירה אורביצה ועל היהודים שחיו פעם באיזור 'הבנאט המונטן'. האנטישמי ציין שלמעשה האשכנזים אינם בדיוק יהודי ארץ ישראל (טענה שקרית שכנראה מאד נפוצה בין האנטישמים הרומנים) אלא קוזרים ולמרות זאת הם 'מנהיגים את העולם'. לא התייחסנו לדבריו ההזוים והוא חזר מבלי להגיב יותר ל'מקום האפל' מאיפה שהוא בא.
חזרנו לפנסיון 'אקטרינה' ונהננו מהשלווה שכבשה אותנו כאשר הסתכלנו על הנוף הנהדר של הדנובה.
כיום אף אנטישמי, מאיפה שלא יהיה, רומני או לא רומני, לא יכול יותר לפגוע ברגשותינו כי אמרנו לעצמינו ש'עם ישראל חי וקיים' ואנחנו מטיילים במקום הזה בבטחון העצמי שיש לנו כיום כיהודים וכישראלים.
בחזרה לדנובה...בברזסקה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה