-קינן אברהם, אבי
-קינן ציפורה, ציפי
-אבני לילי, לילי
-אבני יוסף, אנוכי
תוכן החלק השני:
-זביירציה
-קרקוב
-ברדיוב
-קושיצה
זביירציה
עברנו את הגבול בין סלובקיה ופולין ונסענו דרך זקופנה (שתוארה בחלק 1) אל העיר הפולנית זביירציה, עיר הולדתו של אביה של ציפי. זביירציה הייתה עד לשואה עיר שוקקת חיים יהודיים של דתיים וחילוניים. בני משפחתו של אביה של ציפי, משפחת פוזננסקי, סחרו בבדים בחנויות שברחוב מרשלקובסקה. רוב הבדים שנמכרו בחנויות אלה היו מיוצרים בבית החרושת הגדול לבדים שבעיר. בשואה הנוראית נלקחו יהודי זביירציה למחנות ההשמדה מאיפה מעטים חזרו, כמו אביה של ציפי, שעלה לישראל והקים משפחה לתפארת.
זביירציה - רחוב מסחרי בשם מרשלקובסקה
זביירציה - מקום ביתם של משפחת פוזננסקי
קרקוב
קרקוב היא העיר השנייה בגודלה בפולין ואחת הערים העתיקות ביותר. היא ממוקמת על נהר הוויסלה והייתה שייכת לנסיכות לסר. הסטוריית העיר מתחילה בגבעת בוול. לפני מאה ה- 16 התיישבו על הגבעה חקלאים ובעלי מלאכה מקומיים. בתחילת מאה ה-16 המלך זיגמונט הראשון ואשתו הביאו אומנים איטלקים לצורך שיפוץ יסודי של טירתם שעל הגבעה, אשר קיימת במלאו הדרה עד עצם היום הזה.
קרקוב - הטירה המלכותית שבגבעת בוול
קרקוב - גיבור מקומי בחצר טירת בוול
היהודים התיישבו ב'שטאטל' קזיימרץ שהוא ממוקם על אי בקרבת קרקוב. כאשר יהודי קרקוב גורשו בשנת 1495, הם עברו לקזיימרץ והתיישבו שם. במאה ה- 17 חיי היהודים התפתחו עד כדי כך שיכלו לבנות לקהילתם מספר בתי כנסת באי. בשנת 1910 מספר היהודים בקרקוב ובסביבה הגיע ל- 32000. במלחמת העולם השניה, יהודי קזיימרץ והעיר קרקוב הוגלו למחנות ההשמדה הנאציים מתוכם חזרו כ- 5000 שבנו לעצמם חיים חדשים בישראל. כדי להמחיש לעצמינו את אותה תקופה נוראית, אביא סיפור של מקרה נוראי שהתפרסם באינטרנט בבלוג HOLOCAUST STUDY TOUR. להלן תוכן הסיפור:
"בעיירת ריבקה, לא רחוק מזקופנה, בשנים 1942-1944 הגסטפו הנאצי רצח יהודים לצורך אימונים. הגסטפו השתלט על מנזר והפך אותו למרכז הדרכה בנושא החקירות האכזריות של הנאצים. כדי להדריך את אנשיו, הגסטפו ניצל את היהודים המקומיים שישמשו לניסויי חקירות בהן נרצחו באכזריות. גופותיהם נזרקו ללא אבחנה בשטח שמאחורי המנזר. הנזירות אשר ראו את הגופות שנזרקו על פני השטח, קברו את המתים על גבעה שבסביבה ובכך שמרו במקצת על כבודם של המתים, זכרונם לברכה."
ברדיוב
חזרנו מקרקוב לסלובקיה ונסענו לבקר בעיר ואם (לשעבר) בישראל, ברדיוב. ההתיישבות היהודית בעיר, התחילה בתקופת ימי הביניים. בשנת 1631 היהודים גורשו מהעיר אך יהודים מגליציה חזרו אליה בהמוניהם. במאה ה- 19, בשנת 1806, התבססה בעיר קהילה מכובדת אשר הקימה מרכז יהודי-דתי על פי כללי התלמוד ואשר כללה בית כנסת (משנת 1830), בית שחיטה כשרה ומקווה טהרה. בשנת 1919 כמות היהודים הגיע ל- 2119, מספר שאפשר היה להתפאר בו. השנים עברו, הקהילה התפתחה אך בסופו של דבר, גם על עיר יהודית זו לא פסחה השואה הנוראית. יהודי העיר הוגלו למחנות ההשמדה ורק חלק מזערי חזר לאחר המלחמה ורובם עלו לישראל.
ברדיוב בגשם
ברדיוב - בית הכנסת
ברדיוב - לוח זיכרון ליהודים שנרצחו על ידי הנאצים
ברדיוב - בית חולים יהודי
ברדיוב - במסעדה
קושיצה
בעבר הרחוק, במאה ה- 14, קושיצה הייתה עיר חופשית במסגרת המדינית של הונגריה ונתמכה תרבותית ודתית (נצרות) על ידי המלוכה ההונגרית. במאה ה- 17 האציל ההונגרי גבריאל בטלן כבש את העיר מחדש מידי בית הבסבורג האוסטרי. בתחילת מאה ה- 19 העיר התפתחה מבחינה תעשייתית. אז, קמו שלושה בתי חרושת ו- 460 בתי מלאכה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, העיר נפרדה מהקייסרות האוסטרו-הונגרית שהתפוררה, והפכה להיות חלק מהמסגרת המדינית של ציכוסלובקיה.
קושיצה בגשם
בשנת 1930 חיו בעיר קושיצה כ- 11500 יהודים. באותה תקופה הקהילה היהודית הייתה מפוצלת לשלושה זרמים שחיו בצוותא ובהרמוניה: הזרם האורטודוקסי, הזרם הניאולוגי והזרם סטטוס-קוו-אנטה. בשנת 1944 רוב יהודי העיר הוגלו למחנות המוות של הנאצים. חשוב לציין שתחנת הרכבת של העיר שימשה באותה שנה כתחנת מעבר לרכבות הנוראיות שהובילו יהודים מטרנסילבניה הצפונית (בינהם בני משפחה שלי) וקרפטיה אל תאי הגאז במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, יהיה זכרם ברוך.
בית הכנסת הניאולוגי, בעל הכיפה המפוארת, הפך להיות אולם קונצרטים, אך בית הכנסת האורטודוקסי משמש את הקהילה היהודית גם היום כאשר בעיר נשארו כ- 250 יהודים.
קושיצה - בית הכנסת האורטודוקסי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה