טיול ברומניה 2016 - מהדרום עד הצפון ומהמערב עד המזרח (5)

הקרפטים הדרומיים

 פטריקא ממרחצאות הרקולנה (Baile Herculane)

יצאנו מהפנסיון 'אקטרינה' שעל חוף הדנובה בכיוון טארגו זיאו. עצרנו במרחצאות הרקולנה (Baile Herculane) כדי לבקר בתחנת הרכבת העתיקה שבמקום, אשר נבנתה בתקופתו ובברכתו של קייסר אוסטרו-הונגריה לכבוד אשתו סיסי, שעקב מחלתה הייתה פוקדת את המרחצאות האלה.

בתחנה העתיקה קיבל את פניינו בצורה מאד מיוחדת מנהל התחנה החביב שעונה לשם פטריקא 'אבאלה' (Petrica Tatucu). הוא סיפר על קשריו עם ישראל ועל הערצתו לכל מה שישראל מייצגת ובמיוחד התמקד על פועליהם של אריק שרון ז"ל ושל יצחק רבין ז"ל. כמו כן סיפר לנו על  רופא ישראלי בשם דר. שטרנהל מפתח תקווה, אשר עזר לבנות שלו להבריא ממחלת ריאות שחלו בה בביתן. בבית היה עובש בכל מקום ואשר גרם למחלת הבנות. הרופא ביקר בביתו של פטריקא ואיבחן את המצב הבריאותי של שתי הבנות ודאג שהאבא והבנות יגיעו לישראל וריפא אותן על חשבונו (מעשה אצילי של רופא ישראלי) וכל זאת בזכות חברותו לפטריקא.

אנחנו שנתקלנו בטיול שלנו בשני רומנים אנטישמים זכינו לראות גם רומנים שונים לגמרי מהאנטישמים האלה וכל זאת בזכותו של פטריקא טאטוקו, מנהל תחנת הרכבת של מרחצאות הרקולנה. אכן, יש עדיין אנטישמים ברומניה אבל יש גם אנשים טובים שהם אוהדי ישראל ורואים ביהודים ובישראלים אנשים כמוהם, בשר ודם ועם נשמה כמו הרופא שטרנהל מפתח תקווה.

מבט כללי על תחנת הרכבת ממרחצאות הרקולנה....

השלט שמתאר במקצת את קורות התחנה...

הכניסה אל התחנה...

לילי מצולמת שברקע הרבה ירוק בעיניים...

פנל התקשורת ויומן זמני הכניסה והיציאה של הרכבות...

מנהל התחנה, פטריקא טאטוקו ליד ארון 'ההפתעות' עם דגל ישראל...

עוד תמונה עם פטריקא ועם השלט WE STAND WITH ISRAEL

now and forever

מימין לשמאל - לילי, ציפי, פטריקא ואבי...

מימין לשמאל - לילי, ציפי, פטריקא ואנוכי...

בתמונה בצד ימין הקייסרית סיסי ובצד שמאל הקייסר פראנץ-יוסף...

לילי וציפי ליד ארון ההפתעות...

אבי בתלבושת של מנהל תחנת הרכבת...

התקרה של התחנה עם תמונתו של HERCULES...

הצטלמנו ליד הקיר המצוייר של התחנה...

עוד תמונה...אחרונה מהתחנה

המכונית שלנו מצולמת על רקע הרי הקרפטים הדרומיים...
ממשיכים על ה-70 בכיוון טארגו זיאו...

-להתראות במצגת הבאה-
-כתב וערך יוסי אבני-

טיול ברומניה 2016 - מהדרום עד הצפון ומהמערב עד המזרח (4)

הטיול בדרום-מערב רומניה

אורביצה ובנאט המונטן (Oravitza, Banat Montan)

המשכנו לנסוע על כביש החוף  שליד הנהר הגדול - הדנובה עד שהגענו לכפר קטן הקרוי ברזסקה (Berzasca), שם השתכנו בפנסיון הנפלא 'אקטרינה'. בבוקר למחרת קמנו לנוף המקסים של הדנובה שבה השתקפו הגבעות הירוקות שמעבר לגבול, בסרביה.

 מבט על הדנובה מהמרפסת בפנסיון...

 מבט נוסף על הדנובה...

  ארוחת בוקר בפנסיון...

 הרחוב הראשי בכפר ברזסקה...

מבט על הדנובה לאחר השקיעה...

לאחר ארוחת בוקר דשנה, נסענו לעיירה הציורית אורביצה, אליה הגענו לאט, לאט בכביש דו-סיטרי צר אשר מתפתל בין השדות וכמו שאומרים כאילו הזמן עמד מלכת. הנהג הישראלי הרגיל לכבישים מהירים צריך להתרגל לכבישים הצרים האלה ולא רק באולטניה ובבנאט המונטן אלא גם באזורים אחרים ברומניה. הנהג נדרש לנסוע במהירות ממוצעת נמוכה, לרוב כ- 60 קמ"ש. קיים יתרון מסוים גם לנסיעה במהירות נמוכה בה ניתן לראות ולהתרשם מהמקומות  הכי אוטנתים של רומניה, כגון הכפרים, היערות והשדות.

 בבוסטן עצי פרי בדרך לאורביצה...

סלפי בדרך לאורביצה...

הגענו לתחנת הרכבת של אורביצה ולאחר שהתענגנו בטעמו של הלנגוש העשוי בשמן רותח כמו הסופגניות, עלינו לרכבת הררית הנוסעת אט, אט, אל היישוב אנינה (Anina). נסענו ברכבת בין הגבעות המיוערות ומנהרות למכביר, כאשר איש עצבני הכועס על אשתו, התחיל לצעוק עלינו כי אנחנו היהודים צריכים להפסיק להרעיש. כל זה קרה עד שנכנסו לקרון עוד רומנים עם קבוצת ילדים שהרעישו הזק (אנחנו בכלל לא עשינו רעש אך כנראה הפריעה לו השיחה שלנו בעברית) עד שהאנטישמי עם אשתו ביחד, נאלצו לעבור לקרון אחר, כך שברוך שפטרנו מהם.

 תחנת הרכבת באורביצה...

 הרכבת לאנינה...

מבט מהרכבת בדרך לאנינה...

בהגעתינו לאנינה, הפתיעו אותנו עם קבלת פנים מיוחדת, עם תזמורת של נערות ונערים מקומיים שניגנו בקצב, מנגינות עממיות. כנראה, שכך זה ברומניה של היום, מצד אחד האנטישמי המרגיז ומצד שני נוער שמקבל את התיירים בצורה יפה ונעימה.

 תזמורת הנוער של אנינה...

 תמונת אלבום היסטורית של הרכבת לאנינה...

המשרוקית של הקונדוקטור (Conductor) ברכבת...

חזרנו עם אותה רכבת לאורביצה והמשכנו לסייר בעיירה. ביקרנו במקום מיוחד ומפתיע, התיאטרון העתיק של העיירה, בעל הארכיטקטורה האוסטרית של המאה ה- 19 ואשר שירת את התושבים עם מחזות שהוצגו במיוחד בתקופתו של הקיסר פראנץ-יוסף והקייסרית סיסי. בתקופתו של הקייסר פראנץ-יוסף יהדות בנאט ואולטניה פרחה וחיו חיים יחסית די טובים ביחס למה שהיה באותם חבלי ארץ לאחר מותו. התיאטרון העתיק הרשים עם כל הפתוחים המוזהבים, עם הכסאות המרופדים ועם 'הלוזי'ה' המפוארת של הקייסרות.

 התיאטרון העתיק באורביצה על שמו של מיהאי אמינסקו, המשורר הלאומי...

הבמה...

 בהקשבה לתיאור של המדריך הרומני...

 המנורה המיוחדת במרכז התקרה...

 אולם הכניסה לזכרו של המשורר הלאומי הרומני מיחאי אמינסקו. הוא 

שימש בצעירותו, שהיה בן 18, בתפקיד 'הלוחש' בעת הופעת שחקני התאטרון על

הבמה והיו שוכחחים את מילות המחזה...

 הופעות חדשות בתיאטרון המתוכננות לחודש אוגוסט 2016....

 מבט על התקרה עם הפתוחים המוזהבים וגם 'הלוזי'ה' של הקייסרות האוסטרית במרכז...

הכסא המרופד כפי שהיה במקור באולם התיאטרון...

המדריך הרומני בשם לורין, הוביל אותנו מהתיאטרון למוזיאון של בית מרקחת היסטורי אשר היה שייך למשפחה של רוקחים יהודים שהגיעו לאורביצה מגרמניה. בסופו של דבר, גם יהודים אלה נפגעו בתקופת השואה של מלחמת העולם השניה והבית מרקחת נשאר ללא שינוי כעדות עילמת של אותם הימים.

המדריך הרומני המשיך להוביל אותנו דרך הרחוב הראשי עד למקום שבו ייצרו מטבעות כגון קרויצרים אוסטרים וגם הדפיסו כסף ומניות מכל הסוגים הנהוגים בקייסרות האוסטרית.

 בכניסה לבית המרקחת ההיסטורי באורביצה...

השלט שמזכיר את משפחת הרוקחים היהודים בשם Knoblaugh שפירושו 'שום' בגרמנית...

 מבט על החלק הפנימי של בית המרקחת...

הקופה הרושמת של בית המרקחת...

 במוזיאון המטבעות והדפסת הכסף...

 צי'ק של חברה יהדית מקומית בשם 'יצחק הירש ובנו'...

 כסף ומניות מודפסות...

מטבעות מתקופת קרול הראשון - מלך רומניה...

בסיום הסיור התיישבנו במסעדת 'קראש' (Caras) ונהננו מהמטעמים המקומיים. בסיום הארוחה נתקלנו באנטישמי נוסף שלא יכול היה להתאפק ושמע את שיחתי עם אבי על העיירה אורביצה ועל היהודים שחיו פעם באיזור 'הבנאט המונטן'. האנטישמי ציין שלמעשה האשכנזים אינם בדיוק יהודי ארץ ישראל (טענה שקרית שכנראה מאד נפוצה בין האנטישמים הרומנים) אלא קוזרים ולמרות זאת הם 'מנהיגים את העולם'. לא התייחסנו לדבריו ההזוים והוא חזר מבלי להגיב יותר ל'מקום האפל' מאיפה שהוא בא.

חזרנו לפנסיון 'אקטרינה' ונהננו מהשלווה שכבשה אותנו כאשר הסתכלנו על הנוף הנהדר של הדנובה.

כיום אף אנטישמי, מאיפה שלא יהיה, רומני או לא רומני, לא יכול יותר לפגוע ברגשותינו כי אמרנו לעצמינו ש'עם ישראל חי וקיים' ואנחנו מטיילים במקום הזה בבטחון העצמי שיש לנו כיום כיהודים וכישראלים.

בחזרה לדנובה...בברזסקה

 להתראות במצגת הבאה! 

-כתב וערך יוסי אבני-

טיול ברומניה 2016 - מהדרום עד הצפון ומהמערב עד המזרח (3)

הטיול בדרום רומניה

אל הנהר הגדול - הדנובה

כמעט ושכחתי לספר לכם על אירוע מעניין שקרה לנו במלון בקראיובה. קמנו לבוקר נפלא עם שמיים כחולים, כחולים ובדרכינו לחדר אוכל, לילי שמה לב שחסר לה עגיל באוזן אחת. עננה קלה נראתה על פניה שאמרה 'לא אתן שעגיל אחד ולא חשוב כמה הוא יקר לי, יקלקל את המשך הטיול...!". חזרנו לחדר, בדקנו על המיטה ומתחת למיטה והעגיל איננו. אפילו בקשנו בקבלה, כאשר כבר עשינו Check Out, שאם ימצאו עגיל בחדר בו ישנו, שישלחו לנו אותו לכתובת שלנו בארץ. אנוכי, לילי והחברים שלנו, ציפי ואבי, עלינו לסקודה אוקטביה ויצאנו לדרך אל הנהר הגדול-הדנובה. אך, לא עברנו ביותר מכמה רחובות בעיר ושמענו את צילצול הנייד של אבי. בצד השני שמענו את פקיד הקבלה מהמלון, שרק עזבנו, מתלהב ומרוב שמחה כמעט ולא הבנו אותו. הוא הודיע שהעגיל האבוד נמצא על ידי החדרנית שנקתה את החדר אחרינו. העגיל נמצא בציפית שהיתה על המיטה, עליה נדדמנו עייפים ערב קודם. חזרנו למלון, נכנסנו ללובי איפה שהחדרנית קיבלה את פניינו עם חיוך רחב ועם העגיל ביד. השמחה של לילי כבשה גם אותנו כאשר התחבקה עם החדרנית הנהדרת וההגונה והודתה לה מכל הלב. לאחר שכל העגילים היו במקומם, המזוודות ארוזות ואנחנו במכונית, יצאנו סוף, סוף לדרך  אל הנהר הגדול - הדנובה ואל העיר Orsova.

הנהר הגדול - הדנובה ליד Orsova...

 Orsova והסביבה

באורשובה הצתיידנו במידע  על מנת לעלות על סירת מנוע ולשוט על הדנובה - Dunarea. עצרנו ליד אחד המקומות  שעל החוף ועלינו על סירת מנוע ששטה ליד הפסל המפורסם של Decebal, מלך הדקים שהם אבות אבותיהם של הרומנים. הצבא הדקי בהנהגתו של דצי'בל נלחם נגד הצבא הרומאי בהנהגתו של Traian ובסופה של המלחמה הזאת Dacia נכבשה על ידי הרומאים. יש הסטוריונים רומנים שטוענים, שבאותה תקופה של המאה הראשונה לספירה, יהודים מהפרובינציה Iudea הגיעו לדקיה ביחד עם הרומאים ויש גם עדויות על כך, כמו מטבעות מארץ ישראל שנמצאו בחפירות ארכיולוגיות.

הפסל של Decebal על חוף הדנובה...

המשכנו לשוט והגענו אל Cazanele Mari si Cazanele Mici המהווים את אותו חלק של הדנובה שהוגדל בו העומק באופן משמעותי בזכות הסכר שנבנה בשנים עברו. עברנו גם ליד המנזר Mraconia, אשר הוקם במקום מיוחד בו הרי הקרפטים נושקים בנהר הדנובה. המנזר הזה דומה במבנהו ובמיקומו למנזר אחר שנמצא על הר Athos ביוון (על פי הכתוב ב- Banatul Montan-Ghidul tau turistic).

מנזר Mraconia שעל חוף הדנובה...

לא החמצנו גם מערה מפורסמת ששמה Ponicova, הנמצאת על הגבול בין רומניה וסרביה. במערה הזאת, במאה ה- 18, הוקם בסיס של הצבא האוסטרי שכבש את המקום בהנהגתו של הגנרל האוסטרי, ממוצא איטלקי, בעל השם Veterani, שעל פי שמו וגם על פי המילה  הלטינית vetus (וותיק, מבוגר, בעל ניסיון), נקראים גמלאי הצבא כיום - וותרנים. אחרי הסיור הנפלא הזה, חזרנו לכביש החוף המתפתל לאורך הדנובה ונסענו לפנסיון 'אקטרינה' שליד הכפר Berzasca.

מערת Ponicova שעל חוף הדנובה...

ציפי ואבי בסירת המנוע...

לילי ואנוכי בסירת המנוע...

להתראות במצגת הבאה!

-כתב וערך יוסי אבני-